פסק דין
לפני ערעור על החלטת כב' הרשם קודסי מיום 24.3.2011, ולפיה נדחתה בקשת המבקש להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על נכס מקרקעין שבבעלות המשיבה מס' 1 והידוע כגוש 13052 חלקה 57 באדמות צפת וכן על הכספים והזכויות המגיעים למשיבה מס' 1 ואשר מוחזקים בידי מכללת צפת – מכללה אקדמית באחריות אקדמית של אוניברסיטת בר אילן.
בהחלטתו הנ"ל קבע כב' הרשם, כי "הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לנזקי גוף כשהסכומים הנתבעים נתונים להערכה ואין בשלב זה ראיות מהימנות לכאורה לעניין גובה הנזק". כב' הרשם הוסיף, כי "מן הראוי שעיקול דיוגש להבטחת ביצוע פסק הדין לכשיינתן כשהסכום יהיה מוגדר".
מההחלטה עולה, כי לשיטתו של כב' הרשם, בתביעות נזיקין בגין נזקי גוף אין מקום להטלת עיקול זמני אף פעם, וזאת ללא קשר לעילות שבגינן מוגשת הבקשה להטלת עיקול זמני. הטעם לכך, כפי שהסביר כב' הרשם הוא, שבתביעות אלה סכום התביעה אינו מוגדר, והוא נתון להערכה.
אין לקבל גישה זו. גם בתביעות בגין נזקי גוף, ניתן להטיל עיקול זמני על נכסי הנתבע ובלבד שיוכח, להנחת דעתו של בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את עילת התביעה של התובע וכי אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין אם וכאשר יינתן פסק דין לטובת התובע. לצורך הערכת שיעור הנזק רשאי בית המשפט להסתמך, בשלב זה של הדיון, על חוות דעת מטעם התובע ועל קביעת הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח הלאומי שדנה בעניינו של התובע בקשר לתאונה. כזכור, בשלב זה של הדיון, על התובע לצרף ראיות לכאורה בלבד, והוא רשאי להסתמך על ראיות שאינן קבילות בהליך העיקרי. על כן, גם אם להחלטת הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח הלאומי אין מעמד בתיק העיקרי, היא יכולה לשמש מדד לצורך הערכת נזקיו של התובע בשלב של הטלת העיקול הזמני.
בענייננו, התובע צירף תצהיר מפורט ועל פיו ביום 26.7.09 הוא נפגע בתאונת עבודה עת עבד בתפקיד עובד שכיר אצל הנתבעת מס' 1, אשר ניהלה אותה עת אולם שמחות שהיה בבעלותה. על פי המתואר בתצהיר, ביום האירוע ביקש ממנו המשיב מס' 2, מנהלו הישיר של התובע באותה עת, לתלות שלט בד גדול בחזית האולם לקראת כנס מקצועי שהיה קבוע להיערך באולם. המערער נטל סולם והחל לעבוד בתליית השלט בגובה של כ- 2.5 מטר, כאשר הסולם הושען על הקיר. במהלך ביצוע העבודה, החליק הסולם ועמו המערער. כתוצאה מכך נפל התובע מגובה ונחבל בגופו.
נסיבות אלה מטילות, לכאורה, אחריות בנזיקין על המשיבה מס' 1, מאחר שהיא, לכאורה, הנהיגה שיטת עבודה לא בטוחה, לא סיפקה לתובע משטח עבודה יציב, ולא דאגה שעובד אחר יחזיק את הסולם ויוודא שלא לא יחליק.
עקב התאונה פונה התובע לבי"ח זיו בצפת, שם הוא אושפז למשך חמישה ימים. במהלך אשפוזו אובחן, כי הוא סובל משברים בקרסול וכף רגל ימין. להוכחת נזקיו צירף התובע חוות דעת רפואית מטעמו ועל פיה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 20%, בגין הגבלה בתנועות כף הרגל עם דפורמציה, וכן אישור המוסד לביטוח הלאומי ולפיו הוועדה הרפואית שדנה בעניינו בקשר לתאונה קבעה, כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 15%, בגין הפגיעה ברגל ימין. כן צירף התובע לתחשיבו טפסי 106 אשר מפרטים את הכנסתו בשנה בה אירעה התאונה ובשנים שקדמו לכך. התובע אף התייחס בתצהירו לנזקים שנגרמו לו עקב התאונה וציין, בין היתר, כי עקב התאונה הוא נעדר מעבודתו עד 1.6.2010, דהיינו במשך כעשרה חודשים. בתום תקופת אי הכושר חזר התובע לעבוד באותו מקום, עבד במשך חודשיים ולאחר מכן פוטר מעבודתו. מספר חודשים לאחר מכן הוא החל לעבוד בשכר של 23 ש"ח לשעה, שכר שהוא נמוך משכרו ערב התאונה. התובע יליד 22.5.54 והיום הוא בן כ- 57 שנים.
נתונים אלה מאפשרים לבית המשפט להעריך את נזקיו של התובע באופן לכאורי, ובאופן שמאפשר הטלת עיקול זמני שיש בו כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין, אם וכאשר יינתן פסק דין לטובתו של התובע.
על בסיס כל האמור לעיל, הנני מעריך את נזקיו של התובע בסכום של כ- 210,000 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שהתובע קיבל בעקבות התאונה. משום מה התובע לא פירט את הסכומים שהוא קיבל מהמוסד לביטול הלאומי, והשאיר נתון זה בגדר נעלם. בהתחשב בתקופת אי הכושר הנטענת, בגובה הנכות הצמיתה ובשכרו של התובע ערב התאונה, הנני מעריך את הסכומים שקיבל התובע מהמוסד לביטול הלאומי בסכום של 65,000 ש"ח. סכום זה משקף את דמי הפגיעה המגיעים לתובע, קצבת נכות זמנית בשיעור של 100% עד 1.6.2010 ומענק נכות צמיתה בגין נכות בשיעור של 15%.
נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן ולכאורה, בסכום של כ- 145,000 ש"ח נטו מעבר לתקבולי המל"ל, כשלסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
להוכחת היסוד שעניינו הכבדה על ביצוע פסק הדין ציין התובע בתצהירו, כי מדובר בחברה בע"מ, אשר מחזיקה בנכסם מקרקעין שבכוונתה למכור בהתאם לפרסומים שונים ולידיעות שהגיעו לאוזניו. הוא ציין עוד, כי נמסר לו על ידי נציגי המשיבה מס' 1, כי במועד האירוע לא נערך ביטוח מתאים המכסה את הנזק שנגרם לו בתאונה וזאת בשל העלות הכספית הכרוכה בכך. נסיבות אלה יש בהן כדי לעורר חשש סביר, כי אי מתן צו עיקול זמני יכביד על ביצוע פסק הדין.
עולה, אם כן, כי כל התנאים למתן צו עיקול זמני מתקיימים, ועל כן לא הייתה כל סיבה לדחיית הבקשה על הסף רק בשל העובדה שמדובר בבקשה למתן צו עיקול זמני שהוגשה במסגרת תביעה לנזקי גוף.
אשר על כן, הנני מקבל את הערעור, מבטל את החלטת כב' הרשם קודסי מיום 24.3.2011, ומורה על הטלת עיקול זמני עד סך של 185,000 ש"ח על כל הזכויות של המשיבה מס' 1 בנכס מקרקעין הידוע כגוש 130552, חלקה 57 באדמות צפת, וכן על כל הכספים והזכויות המגיעים למשיבה מס' 1 ואשר מוחזקים בידי מכללת צפת – מכללה אקדמית באחריות אקדמית של אוניברסיטת בר אילן.
אם וכאשר תוגש בקשה לביטול החלטה זו על ידי מי מהמשיבים, ישמע כב' הרשם את הבקשה להטלת עיקול זמני במעמד שני הצדדים בהתאם לתקנה 367 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. במסגרת הדיון במעד שני הצדדים יבחן כב' הרשם, אם לאור הראיות והנתונים שהוצגו בפניו במהלך הדיון, מתקיימים התנאים להטלת העיקול הזמני ללא קשר לעובדה שהבקשה מוגשת במסגרת תביעה לנזקי גוף.
ניתן היום, י"ז ניסן תשע"א, 21 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.